"התחיל להתגבש רעיון לגנוב מטוס באוויר ולטוס איתו לשוודיה שלא הייתה חלק מברית המועצות", סילווה משחזרת. "אם נצטרך לעמוד שם למשפט, שכך יהיה, אבל לפחות זה יעלה את הנושא של יהודי ברית המועצות לכותרות וכולם ידעו מה המצב האמיתי שלנו. ידענו שאחרי המשפט, גם אם נשב בכלא, יתירו לנו לצאת לארץ, השאלה היחידה הייתה אם לא יתפסו אותנו לפני שהמשימה תושלם. ראשי הקבוצה היו אדוארד קוזניצוב שהיה בעלי, ומארק דימשיץ, שהיה טייס בהכשרתו והוא שתכנן להטיס את המטוס החטוף, במקום הטייסים מברית המועצות שנשאיר בשדה התעופה". המבצע החשאי התקדם כמתוכנן, ותכניות מפורטות נרקמו בתגובה לכל תרחיש אפשרי. סיפור הכיסוי של חברי הקבוצה היה טיסה לרגל חתונה משפחתית גדולה, וכך קיבל המבצע את שמו, "מבצע חתונה". שנים עשר מחברי הקבוצה קנו את כל המושבים במטוס קטן אחד, ולמעשה היו אמורים להיות הנוסעים היחידים בו, מלבד הטייס. "כמה ימים לפני המבצע השארנו מכתב צוואה. הסברנו שאנחנו רוצים לחיות יחד עם העם שלנו בארץ ישראל". בשלב הזה הראיון נקטע לכמה רגעים. גם כיום למעלה מארבעים וחמש שנה אחרי המבצע, ההיזכרות מקשה על סילווה. 

מה היו התחושות שלכם לפני המבצע? חשבתם שתצליחו? 
ל"לא היינו כל כך אופטימיים. חשבנו בהתחלה שיש סיכוי שיעצרו אותנו בשדה התעופה או לפני כן, וסיכוי שווה שיפציצו אותנו באוויר אם נצליח להמריא. ביום שלפני המבצע ראינו שעוקבים אחרינו, והיה די ברור שעלו עלינו. החלטנו להמשיך במבצע בכל זאת. לא נחזור לחיים שאין בהם שום משמעות".

"אם אשכחך ירושלים" על דוכן הנאשמים
המבצע החל כמתוכנן, אך כמה רגעים לפני העלייה למטוס פשטה המשטרה החשאית הרוסית על שדה התעופה ועצרה את חברי הקבוצה. אחרי המעצר הסתבר שהמשטרה למדה על המבצע כמה חודשים מוקדם יותר.חקירת המקרה ארכה חצי שנה. בתום התקופה התקיים משפט. גם את הבמה הציבורית הזו ניצלו חברי הקבוצה היטב. מספרת סילווה: "עמדנו על שלנו. איש מאיתנו לא אמר שהוא מצטער,כולנו הצהרנו שאנחנו מעוניינים לחיות בגאווה בארץ ישראל. כשעמדתי על דוכן העדים אמרתי בעברית ובקול רם: 'אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני'. קיבלנו עונשים חמורים. אותידנו לעשר שנות מאסר בתנאים קשים, ואת אדוארד בעלי דנו למוות יחד עם מארק, מנהיג הקבוצה".העולם היהודי סער. הפגנות התקיימו בכל רחבי הגלובוס, דיפלומטים ממדינות שונות הפעילו לחץ פוליטי על ברית המועצות להמתיק את העונשים, ובמדינת ישראל נשמעה צפירת אבל, ממש כמו ביום הזיכרון. בעקבות המאבקים בפסק הדין החמור הומתקו העונשים: סילווה השתחררה כעבור ארבע שנים, בעלה יצא לחופשי חמש שנים אחריה. גם יתר חברי הקבוצה יצאו לחופשי לבסוף. בעקבות הצלחת המאבק סביב גזר הדין המחמיר של חברי הקבוצה, נפתחו מעט שערי העלייה ומאות אלפי יהודים מברית המועצות עלו ארצה בסופו של דבר.